עו"ד לילך נחמיה -מגשרת,קרדיט יח"צ

איך מבטלים הסכם ממון?

איך ניתן לבטל הסכם ממון? מהם העילות החוקיות המאפשרות מצב שכזה ואיך ביהמ"ש מתייחסים לבקשות מסוג שכזה? אתר המומחה יצא למצוא תשובות לשאלות אצל עו"ד ומגשרת לילך נחמיה.

מאת: קובי ברדה

איך ניתן לבטל הסכם ממון?

כשם שאפשר לבטל כל הסכם אחר שניתן לו תוקף של פסק דין. בתי המשפט מכירים בזכותו של צד להסכם, לבקש את ביטולו של הסכם ממון, בשל פגם בהסכם, בתהליך אישורו או במהלך כריתתו. העילות לביטול הסכם ממון, ככל הסכם אחר שניתן לו תוקף של פסק דין, שאובות מחוק החוזים הכללי, וכוללות את הפגמים הבאים: טעות, הטעיה, עושק וכפיה.

בבג"ץ סימה לוי, נקבע כי "המבקש לבטל פס"ד חייב להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם, פגם העשוי להביא לביטולו של ההסכם ע"פ משפט החוזים כגון תרמית, טעות הטעייה, כפייה וכיו"ב." הזיקה לדיני החוזים הכלליים, ואיתה הדרישות שנקבעו בחקיקה הספציפית, בנוגע לאישור הסכמי ממון, יוצרת שתי מערכות שעשויות לסלול את הדרך לביטול הסכם ממון:

א. דרך דיני החוזים הכלליים, ובמיוחד פגמים בכריתת ההסכם.

ב.  פגמים בהליך אישור ההסכם ממון. במידה ובמהלך אישור ההסכם נפל פגם, והחתימה על ההסכם נעשתה שלא בהתאם לדרישות החוק ובית המשפט או הנוטריון לא בדקו, כי אכן בני הזוג הבינו את ההסכם או כי הם חותמים עליו מרצונם החופשי, מהווה הדבר עילה לביטולו של ההסכם.  

אז מהם עילות הפגמים דרך דיני החוזים הכללים שיכולים לבטל את הסכמי הממון שנכרתו בין בני זוג?

העילה הראשונה לפיה ניתן לטעון לביטול הסכם ממון היא, טענת טעות המוגדרת בס' 14 לחוק החוזים: מדובר בשני מצבים אפשריים. מצב בו מי שהתקשר בהסכם עקב טעות, וניתן להניח שלולא הטעות, לא היה מתקשר בהסכם והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את ההסכם הממון. ומצב בו מי שהתקשר בהסכם ממון עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בהסכם, והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את ההסכם, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת. במידה ובית המשפט ביטל את ההסכם, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת ההסכם.   טענת ההטעיה, עילה זו כפי שהיא מוגדרת בס' 15 לחוק החוזים, מאפשרת ביטול הסכם ממון בשל הטעיה. משמעותה היא שצד חתם על הסכם בטעות, על יסוד הטעיה. הבסיס הראשוני, שצריך להוכיח מי שתובע ביטול הסכם בעילה זו, כי הצד השני הציג מצג שווא ומטעה בפניו טרם כריתת החוזה. לעילה זו קשר סיבתי כפול: בין הטעות להתקשרות ובין ההטעיה לטעות, כלומר, ההטעיה צריכה לגרום לטעות והטעות צריכה להניע את הקשר החוזי. "הטעיה" כוללת אי גילויי של עובדות שלפי הדין, נוהג או נסיבות – היה על הצד השני לגלותן. הפסיקה קבעה כי טענה בעילה זו, דורשת מביהמ"ש לבחון גם את אומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם. טענת הכפייה, עילה זו מוגדרת בסעיף 17 לחוק החוזים, מאפשרת לבטל הסכם בשל כפיה שכפה צד אחד על השני. עילה זו, למעשה, עוסקת במצבים של לחץ חיצוני המופעל על אדם, אשר פוגעים משמעותית בחופש הפעולה שלו. בפסיקה מובאים מקרים מגוונים בהם צד להסכם טוען לכפייה שהופעלה כלפיו, החל מהמקרה הקלאסי של כפייה פיזית וכלה בכפייה כלכלית או נפשית. אולם ברוב המקרים ביהמ"ש דחה עילה זו, שכן ע"פ סעיף 17 לחוק החוזים, מדובר בכפייה בכוח או באיום, המותירים לקורבנם מרחב של רצון מסוים וחופש בחירה בין אפשרויות. במקרה של שלילת הרצון, ע"פ חוק החוזים, ממילא לא נכרת הסכם! כמו כן, בהסכמי ממון החובה היא להביאם לאישור ביהמ"ש ע"פ הקבוע בסעיף 2 לחוק יחסי ממון, (הסכמי טרום נישואין ניתן לערוך אצל נוטריון) ולאחר שנוכח ביהמ"ש כי ההסכם נעשה בהסכמה חופשית, יאשרו וייתן לו תוקף של פס"ד.

מהי עמדת בתי המשפט לטענת הכפייה?

לעניין זה, אבקר את התנהלותו של ביהמ"ש אשר חוטא למטרה שהגדיר המחוקק, בכך שבמקרים רבים המגיעים לפתחו מואיל להסתפק באישור פרוצדוראלי בלבד, תוך שהוא מתעלם מחובתו הציבורית להתערב בתוכן החוזה ולוודא רצון חופשי והבנה כמו גם שאלת ההגינות. על ביהמ"ש כאשר הוא מאשר הסכמי ממון לבדוק את התמונה הכוללת במעמד החתימה, שכן אלמלא כך הסכם שאישר עשוי לחזור לפתחו בטענה של כפייה ועושק. למעשה, גם על בימ"ש חלה חובה לעמוד בקיום התנאים במסגרת אחריותו להליך השיפוטי, שבמקרה של הסכמי ממון כולל את מתן אישורו להסכם. חובתו של בית המשפט לעמוד על התנאים המקדמיים שנקבעו בחוק, עובר לאישור ההסכם. בהליך אישור ההסכם, עליו לוודא: תנאים חד צדדים ומקפחים בהסכם, למשל בענייני רכוש ומזונות, אם צד להסכם אינו מיוצג ואינו מקבל ייעוץ מגורם חיצוני, אם צד להסכם אינו מגלה הבנה למכלול הנסיבות שבהסכם, ומבטא הסכמה מופלגת מן הפה ולחוץ, עליו לבדוק אם קיימות הוראות בהסכם שאינן שגרתיות ומפלות. בנסיבות אלו, כאשר בית המשפט לא יברר היטב את התנאים המקדמיים לאישור ההסכם ויתגלה חסר בפרוטוקול, בעת בחינת התנאים, עשויות הנסיבות הלא שגרתיות להוביל לליקוי באישור. זאת על אף שאין בנסיבה חריגה כשלעצמה להביא לבטלות האישור.   אולם במידה ותשמע טענה בדבר היעדר הסכמה מרצון, לאחר שבית המשפט אישר הסכמת הצדדים ועמד על גמירות דעתם, ספק אם היא יכולה להישמע, בפס"ד כוך, בית המשפט העליון לא שלל באופן טוטאלי את האפשרות לבטל את ההסכם, בשל חוסר ההסכמה מרצון, אך הוא הביע את העמדה, כי אפשרות כזו היא קלושה. בנוגע לשאלת הכפייה, יש לשים לב לכך שאם ביהמ"ש יעסוק חדשות לבקרים בסוגיות אלו, לאחר חתימה על הסכם, אזי הסכמים יאבדו מתוקפם, דבר שימנע מאנשים להגיע להסכמים ויגרום למצב שיעדיפו להתכתש בביהמ"ש.

מה באשר לחוזה שנחתם כאשר אחד הצדדים מנצל מוגבלות מסוימת של הצד השני?

טענה זו ידועה כ –טענת העושק, הפסיקה הכירה במצבים בהן צד להתקשרות מנצל נסיבות או חולשות של הצד השני (כגון: מוגבלות פיזית או נפשית) על מנת להשיג עסקה בלתי סבירה. בספרות המחקר מובאות גישות שונות לרציונאל העומד בבסיס עילה זו. החוק בס' 18 מאפשר ביטול הסכם ממון בשל עושק.  מי שמתקשר בהסכם עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקתו של הצד הראשון, חולשתו השכלית או הגופנית, או חוסר ניסיונו ותנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את ההסכם. החוק דורש 3 שלושה תנאים מצטברים כדי לטעון לעושק: יש צורך להוכיח את מצבו של העשוק (כמו ניצול אי ידיעת שפה, קשיש מנוצל, חירש, עיוור וכו'), יש להוכיח את התנהגותו של העושק (הצד ידע אודות חולשת העשוק וניצל זאת לטובתו) ויש להוכיח היעדר איזון סביר בין ההסכם לבין המקובל בנסיבות.

עד כמה בימ"ש מתחשבים בעילות של כפיה ועושק?

נראה שהעובדה שאישה נסחטת ע"י בעלה, כדי להשיג גירושין או לחלופין שלום בית, לא עושה רושם רב על בהמ"ש, ביהמ"ש מסרב לבטל הסכמים בשל עילה זו גם אם העוול זועק, למרות שיש כאן צדק אינהרנטי בעניין של אי שוויון בדיני האישות בארץ.

לסיכום, מהי הסבירות שביהמ"ש ייעתר לבקשה לבטל הסכם ממון?

במידה ותתבצע פנייה לביהמ"ש בטענת טעות, הטעיה, עושק ואו כפייה, אזי יש לקחת בחשבון את מגמת הפסיקה אשר מתחשבת במשמעות הדינאמית שהעניקו לחוזה ארוך טווח. החיים הזוגיים מלאי תהפוכות ובשל כך מימוש חוזה היסטורי עשוי להיות לא רלוונטי, לפיכך ניתן לצפות מבני זוג לערוך עדכונים בהסכם הממון, התואמים את מצב מערכת היחסים הרלוונטית הקיימת ביניהם.   עו"ד לילך נחמיה, מגשרת המתמחה בדיני משפחה וגירושין.

About קובי ברדה

‪Google+‬‏ web tools
%d בלוגרים אהבו את זה: