יערה נייגר,ענבר בן יהודה ,צילום-תמר קרוון,איתי לבנה

הזדמנויות זורמות בכפות רגליך.

לפני ראיון עבודה, בדרך לפגישה חשובה ואפילו בין ישיבות לישיבות אנחנו אנו נוטים להתנהג באופן שחוזר על עצמו. התוצאה היא שלרוב נחווה את מה שאנחנו רגילים לחוות, דבר שמוביל לשיגרה משעממת ומשם הדרך למשברים קצרה ותלולה. יערה נייגר, מדריכה מוסמכת בשיטת גרינברג וענבר בן יהודה, מדריכה ומנחת קבוצות מוסמכת בשיטת גרינברג מנסות ללמד אנשים לקחת משברים ולהפוך אותם להזדמנויות, ראיון על קצות האצבעות.

מאת: רון קסלר

כמה פעמים יצאתם מישיבה. הנחתם את כוס הקפה שלכם, בהיתם במחשב וקראתם כתבה, אפילו כזו כדי להעביר את הזמן וחשבתם: " נמאס לי מהעבודה הזו. אני חייב למצוא עבודה חדשה". ובין העבודה החדשה לבין הקפה התחילו החששות להיערם. ראשונה הגיעה המשכנתא או שכר הדירה, אחריה הילדים ובצמוד אליהם נדבקו הפחד מכישלון צפוי ואימתה של האי וודאות. "עדיף לדבוק בבטוח" אמרתם לעצמכם. סיימתם את הקפה ונכנסתם לעוד ישיבה. נבלם הרצון, השתלטה השגרה והסדר שב על כנו אך האווירה הקבועה של חוסר סיפוק ממשיכה לנקר איפשהו ברקע.

לצוהר הקטן הזה שבין הרצון שהתעורר לבין מה ש"החלטנו שיקרה"  וקבע את המשכה של המציאות מנסות יערה נייגר וענבר בן יהודה, מדריכות מוסמכות בשיטת גרינברג להיכנס.

 "כל אחד מאיתנו סוחב מסקנות על עצמו שנובעות מדברים שקרו לו בחיים" אומרת ענבר. "המסקנות האלה מייצרות מציאות מפני שאנחנו מתייחסים אליהן כאל עובדות חיים והן מייצרות ספר כללים שעל פיו החיים שלנו מתנהלים".

יערה מחדדת: "אנחנו מנסים לנהל את ההתרגשות והפחד במקום לתת לזה להזיז אותנו. נניח שהייתי נכנסת עכשיו לסיטואציה מסוימת שהיא מפחידה כמו ראיון עבודה והייתי מאוד מתרגשת, מה שמאוד טבעי, ובמקום לפחד ולהיות במיטבי הייתי נלחצת, עסוקה כל הזמן שלא יראו עלי. מה שזה עושה זה שרוב תשומת הלב שלי מסתכלת על עצמי ועוד חלק קטן מצליח להיות מושקע במטרה שלשמה אני שם, זה אומר שפיספסתי הרבה מהמידע שעבר שם והקטנתי את הסיכויים שלי להתקבל. אנשים נמצאים בסיטואציות רבות שדורשות מהם להיות יצירתיים ובשיאם, כמו אבטלה, יוזמה חדשה או להקים עסק חדש, אבל התגובה האוטומטית שלהם לההתרגשות, פחד מכישלון, מעבודה קשה וכ"ו, גורמים להם להיות עסוקים במסיחים ולא בפעולה, כל זה מייצר סבל. ולא בשביל לסבול אנחנו פה."

אז אסור להתרגש?

"מצוין להתרגש וגם לפחד (אני מתייחסת לשניהם כאל אותו דבר)" אומרת יערה, "זה עושה לנו טוב מהמון בחינות: כשאדם מתרגש הוא יסמיק, ליבו יפעם מהר יותר, הוא יהיה עירני. זה זמן אינטנסיבי. הגוף בשיאו. לא בגלל זה אנשים עושים ספורט? "

השאלה היא מה עושים עם ההתרגשות שלא תמיד מרגישה כתחושה נעימה?

"זאת שאלה טובה בעיקר כי "נעימה" ו"לא נעימה" זה לא תיאור אלא חוות דעת וזה משתנה מאדם לאדם. לקפוץ באנג'י זה נעים? אנשים משלמים על זה המון כסף. חלק ממה שאני אלמד קלינט זה לחוות את מה שהוא קורא לו לא נעים וללמד אותו שזה בעצם כוח שמטרתו היא להזיז אותו קדימה. הלימוד קורה דרך הגוף בעיקר, עם נשימה ותנועה וטכניקות מגע שונות אפשר ללמוד להשתמש באנרגיה הזאת של פחד כדי להיות במיטבי במקום לקפוא. בוא נגיד שזה בוודאות יותר אפקטיבי"

איך הזדמנויות בחיים קשורות לגוף ומה זו שיטת גרינברג?

ענבר: "נתחיל בהתחלה. שיטת גרינברג היא צורת לימוד מובנית דרך הגוף. בה אדם לומד לזהות דפוס התנהגות והרגלים אשר מגבילים או יוצרים סבל בחיים שלו, לעצור אותם ולהשתמש ביכולות שלו שהוא בדרך כלל לא מנצל כדי להשיג שינוי משמעותי בחייו. תהליך הלמידה הוא אישי ומותאם לרצונות של האדם. אפשר ללמוד בפורמטים שונים: פגישות אישיות, סדנאות או קבוצות.

אז למה אנשים באים לתהליך?

ענבר: כי הם מתוסכלים, או מרגישים שמשהו חסר להם, הם לא תמיד ידעו להגיד מה, אבל את הפער כולנו מכירים.

יערה: תראה, הזדמנויות בחיים מופיעות סביבנו כל הזמן. היכולת שלנו לראות אותן קשורה לכמה מהתשומת לב שלי תפוסה בלדאוג ל"היראות טוב" וכמה ממנה חופשיה בלחוות את המציאות שאני חיה בה. אנחנו חווים את המציאות דרך הגוף שלנו, בדיוק כמו שאנחנו יכולים להרגיש אם עכשו חם בחוץ או קר וגשום. קלינט לומד בתהליך אישי או קבוצתי (כמו שענבר עושה בנוסף) לחוות את המציאות דרך הגוף ולא רק דרך הפילטרים של המיינד, כל זה במקביל לסיבה שבגללה הוא הגיע". ענבר מוסיפה: "הסיבה יכולה להיות כל דבר. מה זאת אומרת כל דבר? כל חוויה שבני אדם מתמודדים איתה ואשר מפריעה להם, כמו: לחץ, ביישנות, חוסר ביטחון, פרוייקט גדול שמתחיל ומייצר חוויה של תשישות, או אפילו כאבים כרוניים. זה אבסורד אבל אנשים יכולים להיות כ"כ עסוקים בעצמם, בלחץ שלהם ובמסקנות ההיסטוריות שלהם שהם שוכחים שבראיון עבודה הם אמורים גם לבדוק אם המקום הזה מתאים להם, אם הבוס הזה הוא מישהו שהם מעריכים. רובם רק ירצו להתקבל.

אז איך שוברים דפוסים של התנהגות פיזית?

ענבר: קודם כל לא שוברים דפוסים, אלא מפסיקים דפוסים. הפגישה הראשונה בתהליך היא איבחון דרך כפות הרגלים אשר בו מגדירים ביחד מה המטרה. השלב הראשון בתהליך של הקלינט יהיה לשים לב לדפוס האוטומטי שהוא עושה, מה ההשלכות שלו, מה המחיר שהוא משלם עליו ואיך הוא מופיע פיזית, כשתוך כדי אנחנו כבר מלמדות אותם להפסיק את הדפוס האוטומטי. מהרגע שקלינט באמת מפסיק משהו שהוא עשה הרבה שנים, כמות אדירה של אנרגיה שהייתה כלואה ב"לתפעל" את הדפוס הזה נהיית זמינה שוב, רמת האנרגיה הכללית עולה, הכל משתפר. הוא משתנה. חלק מלהשתנות אומר גם שהוא יראה דברים אחרת, הוא יבחין באפשרויות או הזדמנויות חדשות, הרצונות שלו יהפכו להיות ברורים ובהירים יותר, אינדיווידואלים יותר.

אחת מהסדנאות שאני מלמדת קשורה לרצון אינדיווידואלי.

"אנחנו חיים בעולם שמתוכנן "לנוחיותינו" בצורה סימטרית, מרובעת, ישרה ושטוחה, שנבנה כדי לחסוך לנו את הצורך להתאמץ – שכלית או פיזית. הדרך הסלולה והידועה מראש מנוונת את יכולות התנועה שלנו, ועם השנים, כמו שקורה לכל שריר שלא נמצא בשימוש – היא נחלשת, ועמה הביטחון שאנחנו מסוגלים להסתגל לסיטואציות חדשות או לא צפויות." (מתוך מאמר "עצירת תנועה של שיטת גרינברג")

 

ענבר בן יהודה מדריכה מוסמכת ומנחת קבוצות מורשת בשיטת גרינברג, בעלת מרכז לפעילויות בשיטת גרינברג, יהודה הלוי 75 קומה 1, תל אביב. 052-8964622.

 

יערה נייגר מדריכה מוסמכת בשיטת גרינברג, בעלת מרכז להדרכה אישית בשיטת גרינברג בגן מאיר בתל אביב, קינג ג'ורג' 33. 052-5672708.

About רון קסלר

‪Google+‬‏ web tools
%d בלוגרים אהבו את זה: