Booking.com
רינה רוטברג,צילום-הילה רוטברג

לפני שיהיה מאוחר מדי

רינה רוטברג, מומחית בשימור זיכרונות, מתעדת את סיפור חייו של דור הולך ונעלם. ברגישות אין קץ היא מאפשרת לאגד סיפורים שאלמלא תועדו אולי לא היו מסופרים לעולם. סיפורה של משפחה.

מאת: חני שניידר

רינה, ראשית מאיפה נולד הרעיון לתעד סיפורי חיים?

"מי לא רוצה לשמוע סיפורים על הוריו כשהיו קטנים? כשהכירו זה את זה? סיפורים מוקדמים יותר על הסבים והסבתות? כיצד הם חיו? איך הכירו? מי היו החברים שלהם? האם רצו להגיע לארץ ישראל, או למה נשארו היכן שנשארו… השאלות האלה תמיד מסקרנות. התשובות תמיד מסופרות עם המון צבעים, שירים ששרו אז, הסיפורים ששמעו בילדותם, במה שיחקו, מה אכלו והאם נותרו מתכונים מבית המשפחה".

יש בכלל "תרבות סיפור" בעידן האינטרנט?

"בוודאי שכן. מלבד ההיסטוריה הביוגרפית, יש תמיד צמא לדעת את מקור השם שלנו, למשל. כבר קרו לי מקרים בהם אנשים שלא היו מרוצים משמם הפרטי, סיפרו איך בחרו בכל זאת להחזיק בו לאחר שהבינו את שמו של מי הם בעצם נושאים עימם. אלה תשובות שלעולם לא יינתנו באינטרנט".

איזה סוגים של סיפורים את כותבת?

"צברתי ניסיון עשיר של עשרים שנה בראיון, כתיבה, עריכה, והוצאה לאור של סיפורי חיים וביוגרפיות. אני כותבת סיפורי חיים קצרים באסופת סיפורים במסגרת מרכזי-יום ומועדוני יום לגיל השלישי, וגם סיפורי חיים המשתרעים על פני מאות שנים ועמודים רבים.

"ככותבת אני מביאה את ניסיוני כבוגרת החוג לספרות ולשון עברית. את הרקע שלי לכתיבה שאבתי מילדותי, אותה העברתי בגבעות המוריקות של העמק. שםלמדתי להקשיב לטבע, להאזין לציוץ הציפורים ולשירת העלים. כבת לניצולי שואה, נפגשתי עם הדמויות, שמעתי את הסיפורים על הצלחה, הישרדות, מזל, גורל ועל חיים שהיו.

"הידע שרכשתי לא יסולא בפז, מאפשר לצמצם במספר מפגשים, להגיע לעומקים, לצלול פנימה ושוב לעלות, הסתכלות פנימה ויציאה החוצה, לידה מחדש, וצלילה חזרה למחוזות מוכרים".

מהם הסיפורים המרכזיים שאת מתעדת?

"תיעדתי מאות ניצולי שואה והוצאתי ככמות הזו סיפורים של ניצולים ובני ביתם. בד בבד אני כותבת לקהל הרחב, חלוצים ובני משפחתם, אנשים שזמנם בידם ורוצים לזכור ולא לשכוח, הרוצים להעביר את סיפור המשפחה לדורות ההמשך. קהל יעד מרכזי עבורי הם סבים וסבתות, דודים ודודות, גמלאים חדשים, ארגונים ומוסדות, שמבקשים לספר את הסיפור שלהם. מרכזי יום ומועדוני יום לקשישים גם הם יכולים ליהנות מהניסיון שלי להעניק לבאי ביתם מתנה לחיים – לזכור ולא לשכוח – מתנה לדורות".

מהו הסיפור המשמעותי ביותר עבורך?

" הספר 'אמא יש רק אחת' הוא אחד ההישגים המשמעותיים שלי על רקע זכייתו בפרס גליקמן בשנת 2010 לאיכות ומצוינות. מדובר בספר בו ראיינתי, כתבתי, ערכתי והוצאתי לאור, במסגרת פרויקט מרכז יום. בימים אלה הוצאתי את הספר "החיים שווים לחיותם", שדן בבואת הדור השני על רקע החיים בבית ניצולים, והוא הבייבי שלי. אני מאוד גאה בו. אני גם שוקדת על ספר של אשה בו תוך כדי כתיבת הספר גילתה משפחה ענפה עליה לא היה לה שמץ של מושג…"

 

עיקבו אחר הכתיבה של רינה רוטברג בפייסבוק

 

 

 

About חני שניידר

‪Google+‬‏ web tools
%d בלוגרים אהבו את זה: