שלט של בנימיני

מהי עתירה מנהלית?

בכל שנה מוגשות מאות עתירות מנהליות לבתי המשפט לעניינים מנהלים ולבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ; העתירות מוגשות הן על ידי תאגידים, נבחרי ציבור ואזרחים מן השורה. עו"ד אדיר בנימיני, מנהל מחלקת המשפט הציבורי במשרד עורכי הדין דוידוב בנימיני, מציין כי "ההחלטה שהתקבלה בשנת 2000 להוריד את העומס מבג"צ, ולהקים את בתי המשפט לעניינים מנהליים, במחוזות השונים הנגישה את ההליכים המנהליים עבור האזרחים, שחלקם נרתעו בעבר מן הצורך להעלות ולהגיש עתירה רק בירושלים".

מאת: חני שניידר

מהי בעצם עתירה מנהלית?  

"הליך משפטי אותו מנהל אזרח (או כל אישיות משפטית אחרת) כנגד רשות שלטונית (המכונה בז'רגון המשפטי "רשות מנהלית"). המשפט האזרחי מתרכז ברובו בתביעה של אזרח או כל גוף משפטי כנגד אדם או גוף משפטי אחד. במשפט המנהלי הצד המשיב הוא תמיד גוף שלטוני או רשות שלטונית (רשות מנהלית או רשות דו-מהותית). עתירה מנהלית היא כלי בידי האזרח לקבל סעד מן הצדק בהליך כנגד כל רשות שלטונית, וזאת לאחר שמיצה כל דרך אפשרית אחרת. הפניה לקבלת סעד משפטי אמורה תמיד האופציה האחרונה, לאחר מיצוי כל ההליכים האחרים. לעתים רבות אנחנו מצליחים לפתור את הבעיה ישירות מול הרשות ללא צורך בעצירה".

במדינה שלנו ישנה תחושה שהכל כבר נהיה "בגיץ"?

"בשנות השמונים, בתקופת הכהונה של השופטים מאיר שמגר ואהרן ברק החל תהליך מסיבי הרחבת "זכות העמידה" בבג"צ, ולהגדלה ניכרת של כמות העתירות. עד להרחבת זכות זו היה חייב העותר להציג במסגרת ההליך הסברים לכך שהוא "נפגע ישיר" של הפעולה שננקטה על ידי הרשות המנהלית, כתנאי לכך שהבג"צ יפתח את שעריו בפניו. הרחבת הנגישות אכן הביאה להצפה בעתירות לבית המשפט העליון, וידועה בהקשר זה ההערה הסרקסטית שהכניס השופט מישאל חשין, לאחד מפסקי הדין, על אדם שקם בבוקר, קורא ידיעה בעיתון, עולה לירושלים ומנסח את העתירה לבג"צ בעודו יושב במכוניתו. ההכרה במעמדו של "העותר הציבורי", תרמה בסופו של יום להקמת בתי המשפט לעניינים מנהליים, אשר הביאה להגדלה משמעותית של כמות העתירות המנהליות המוגשות בכל שנה. הציבור חש כל הנראה בנוח יותר לפנות לערכאות במתכונת החדשה".

אדיר בנימיני - קרדיט יחצ

אדיר בנימיני – קרדיט יחצ

קיימת טענה נוספת שלציבור בישראל אינו רוכש אמון לשלטונות בהשוואה למדינות מערביות אחרות?

"קיימת תופעה כזאת; נדמה כי בית המשפט העליון עיצב את המודל המתאים של הדין המנהלי, על פי המצב המיוחד והייחודי יחסית של ישראל. כשראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, ציין שוב ושוב בתסכול לא מבוטל שיותר קל להוציא את היהודים מהגולה, מאשר להוציא את הגלות מהיהודים, הוא התכוון בין היתר ליחס החשדני כלפי השלטון. היהודים שחיו בארצות הגולה התרגלו במהלך הדורות לגלות יחס שלילי כלפי השלטון, ועשו שימוש בכל תכסיס אפשרי על מנת להערים עליו. בן-גוריון אשר שאף ליצור ממלכתיות בקרב תושבי הארץ ראה במורת רוח רבה תופעה זו. על ההשפעה של מצב עניינים זה בנוגע ליחס והגישה של המערכת השיפוטית כלפי השלטון, בהשוואה לשיטות משטר אחרות, עמד לא אחת הנשיא, אהרן ברק, שכתב באחד מכתביו בריש גלי כי 'אין בנו אותה אמונה בשלטון – ממנו סבלנו בגלות, ובתקופת הכיבוש הזר בארץ – המאפיינת את השיטות הקונטיננטאליות. עם זאת, אין בנו גם גישה שלילית כלפי השלטון, המהווה עבורנו התגשמות חלום הדורות לעצמאות ולמדינה, גישה המאפיינת חלק משיטות המשפט המקובל'".

האם היחס החשדני הוא גם לא תוצאה של ההתנהלות של הרשויות בישראל?

"אין ספק שגם כאן יש לנו בעיה; השופט יצחק זמיר התייחס פעם באחד מכתביו כשכתב כי 'הבעיה העיקרית של המשפט המנהלי בישראל אינה טמונה במשפט עצמו, שבאופן כללי הוא מפותח ומתקדם למדי כבר כיום, אלא היא טמונה במינהל הציבורי. המינהל הציבורי לא הפנים במידה הנדרשת את המחויבות הנובעת מתפקידו כנאמן הציבור[…] זהו תנאי ליצירת תרבות מינהלית ראויה למדינה דמוקרטית. תנאי זה הוא בעיקרו עניין של אתיקה. והאתיקה היא, כמדומה, נקודת תורפה של החברה בישראל'. אפשר להוסיף כי הבסיס לגישת ה"כבדהו וחדשהו" כלפי הרשויות השלטוניות הוא עתיק יומין ובעל שורשים עמוקים בזמן. ניתן למצוא אותו כבר בפרקי אבות, בעצתו הידועה של רבן גמליאל (בנו של יהודה הנשיא): 'הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצורֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן. וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ' (פרקי אבות ב', ג')".

"מדבריו של רבן גמליאל עולה כי הרשות לעולם תדאג לאינטרס הישיר שלה עצמה, ולעולם לא תזכור לו לאזרח שום חסד שהוא יעשה עימה. אפילו במצבים בהם הרשות כביכול 'מחייכת אל האזרח, אל לו להתפתות, ולסמוך על כך שהרשות תעמוד בהבטחתה. על האזרח להיזהר מכל פיתוי או מקסם שווא. לא מעט עתירות נדונה בבית המשפט העליון, בשבתו כבית השין הגבוה לצדק (בג"צ) ולבית המשפט לעניינים מנהליים בנוגע להפרה של אינטרס ההסתמכות ואינטרס הצפייה של האזרח, שהופרו מפי השלטונות".

נדמה אבל שהרחבת השימוש בכלי המנהלי נובע גם מהחלתו על גופים פרטיים מסוימים שנותנים שרות לציבור.

"השינויים שחלו בעקבות תהליך ההפרטה הגדילו את כמות הגופים הפרטיים שפועלים בזירה הציבורית. גופים שקיבלו את הזיכיון להעניק את השירותים אותם העניקה בעבר המדינה, או כאלה שאמורה הייתה להעניק. בפסק הדין בעניין מיקרו-דף קבע בית המשפט העליון: 'מקום שגוף ממלא תפקיד ציבורי על-פי דין, מוסמך בית המשפט הגבוה לצדק לדון בעתירה, התוקפת ישירות את החלטתו של אותו גוף[…] לא הצורה האירגונית היא הקובעת לעניין זה, אלא מהותו הפונקציונאלית של התפקיד המבוצע על-ידי הגוף, שהוא תפקיד ציבורי על-פי דין'". בדרך זו נפתחה לציבור הדרך להגיש עתירות כנגד גופים כמו חברת חשמל, קופות החולים וכיוצא באלה. אפילו ההתאחדות לכדורגל ומנהלת הליגה בכדורסל הוגדרו כגופים דו-מהותיים שניתן לעתור נגדם. אין ספק שגם פסיקה זו של בתי המשפט הרחיבה את המעגל של העתירות לבתי המשפט המנהליים".

מהן הסמכויות של בתי המשפט המנהליים?

"בית משפט הדן בעתירה מנהלית מוסמך 'לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידים ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, לעשות מעשה או להימנע מלעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין – להימנע מלפעול'.

בנוסף להיותך שותף מיסד במשרד עורכי-דין אתה גם מכהן כחבר מועצת עיר ואחד ממקימי מכון מצפ"ן, ששם לו למטרה לסייע לנבחרי ציבור ברשויות המקומיות.

"העתירה המנהלית ו/או העתירה לבג"צ הפכו לא אחת למנגנון, לא רק בידי אזרחים ותאגידים, אלא גם לכלי בידי נבחרי ציבור שעתרו כנגד הגוף בו הם מכהנים; בשנות השמונים, החלה הצפה של עתירות לבג"צ מצד חברי כנסת שעתרו כנגד הכנסת והממשלה. לא חלף זמן רב, וגם חברי מועצות מקומית החלו לעשות שימוש בכלי המנהלי, ועתרו כנגד ראש הרשות במועצה שבה הם מכהנים. כעורך-דין פרטי והן במסגרת מצפ"ן, שהקמתי עם חברי, איש יחסי הציבור קובי ברדה, אנו מסייעים רבות לנציגים ברשויות המקומיות שנאבקים מול ראשי ערים דומיננטיים כאשר הדרך היחידה למנוע עוולות היא באמצעות עתירה לבית המשפט. מדובר בכלי דומיננטי מאוד בפוליטיקה הארצית והמקומית כאחד".

 

About חני שניידר

‪Google+‬‏ web tools
%d בלוגרים אהבו את זה: