Booking.com
אמנון כהן ז"ל בעבודה במספנה

על המפגש ההיסטורי של יוצאי אבו רודס והישוב א-טור שבסיני

מאת: יוסי אבידן

ואז על כבש מטוס הדקוטה הביט אחרון הנוסעים לאחור מחה דמעה ואמר שלום לך אהובתי. אהובתו אינה בשר ודם. אהובתו היא עיר והיום הוא 30 בנובמבר 1975. תם פרק בתולדות עיר הנפט .

"לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב איך אטעמה את אשר אוכל ואיך יערב"כתב המשורר יהודה הלוי, מגדולי הכותבים היהודיים בימי הביניים. בפראפראזה זו אוכל לומר, כי גם אנו בוגרי אבו רודס והישוב א-טור, ללא יוצא מהכלל, חיים בצפון אך ליבנו בדרום.

בימים אלה, אנו חוגגים ארבעים שנה להסכם השלום בין ישראל ומצרים עליו חתמו בגין וסאדאת. זה הוא אותו הסכם השלום שהביא עמו את פינוי אבו רודס, ישוב אשר החל לרקום עור וגידים עם תום מלחמת ששת הימים ביוני 1967.

נלך אחורה בשנים, לטובת אלה שאינם בקיאים בפיתוח שדות הנפט באבו רודס. הנפט באבו רודס התגלה כבר בתחילת המאה העשרים. דא עקא שהביקוש לו היה דל ועל כן לא גילו בו עניין של ממש. בשנות ה -30 של המאה שעברה גילו את השדה קבוצת מחפשי נפט איטלקיים שמצאו מי שתיה ראויים בוואדי סדרי והחליטו מיד להפיק במקום את "הזהב השחור".

כניסת רכב של האו"ם

האמת היא, שכבר במבצע קדש 1951 ניתן היה לשים לב לפוטנציאל הטמון באבו רודס, אך איש לא נתן דעתו לכך, עד שב-1967 הגיעו מוטי פרידמן ודן קמחי והחלו במלאכה. הם היו בעצם אבן הראשה של מה שיהפוך לימים מקור להזרמת נפט עבור מדינת ישראל נטולת נוזל חשוב זה. ב-11 ביוני 1967, הם הגיעו מלווים אנשי קומנדו ימי ששלח האלוף בוצר שהיה סגן מפקד חיל הים דאז.הם מצאו שדה נטוש על ידי המצרים ובו מספר איטלקים ובדווים אשר באו לבזוז, הברזים נמצאו סגורים, המכלים בערו והציוד ניזוק.קמחי ביקש מהאיטלקים שיישארו ויסייעו בהפעלת השדה. אולם אלה לא התלהבו מחשש שיתפסו כמשתפי פעולה.

המזל האיר פניו לדני קמחי כאשר מהנדס איטלקי, גרציסו שמו, ניאות לסייע וסבר כי ניתן להפעיל את השדה. [לימים גרציסו נספה באסון בו שרפו מחבלים מטוס ברומא. חבריו הישראלים הוקירו לו תודה ונטעו יער על שמו]. אין ספור דיונים שהתנהלו אצל גורמי הממשלה, עד אשר ב 21.7.67 חודש לאחר ההשתלטות על המקום, יצאה בהצלחה המכלית הראשונה "סמסון" של חברת "אל ים" מלווה ב 24,000 טון נפט ממעגן בלעים.

יצא אם כן, ששדה הנפט באבו רודס הפך לאחד מ- 100 שדות הנפט העשירים בעולם.

כך, החל חיש מהר להתגבש צוות עובדים, כמו גם אנשי שירותים, כגון קבלן מזון זלמן ז"ל,קבלן הניקיון רסין ז"ל, ביטחון ועוד. להנהלת החברה מונו כמנכ"לים מוטי פרידמן, מאיר גירון ומיכאל קיש וכמנהלי השדה עזרא יהודאי, שלום סלע, מילוש יעל, חיים צוקר וסגר את הרשימה אלישע רואי. ומה יכול יותר להעיד על קצב מסחרר של עבודה קשה אשר הניבה תוך 6 חודשים יותר ממיליון טונות ראשונות של נפט !!!!! 

הנפט כידוע הופק הן מן היבשה והן מן הים, על הבארות היבשתיות מותקנים החרגולים המוכרים. אלו החרגולים הענקיים אשר תנועתם מטה ומעלה משתווה לקידה לנפט ואילו מן הים, הוזרם הנפט דרך צינורות שעמלו עליהם צוותי צוללנים למיכלי איסוף שבחוץ. זר לא יבין את הלהט הקיים במי שמתאר באהבה כה רבה את עמלם של העוסקים בנוזל כה מוערך.

בסיום יום עבודה או לחילופין ליל עבודה, שב כל אחד ל"חממה" הרי היא עיר הנפט אבו רודס.

חממה על שום מה? 

על שום החדרים אשר מורקו סודרו והתבשמו בריח משכר במהלך היום בידי ידיהן האמונות של "בנות רסין" (כך הן כונו על שם קבלן הניקיון האגדי מר רסין). בנות יקרות אלה תחת ניצוחה של עליזה, הרעיפו עלינו את אהבתן.הן עמלו במרץ להכין לכל אחד מאיתנו את חדרו ואת מצעיו כאילו הנה חתן וכלה ישובו בערב למקום הראוי להם.

כך הרגשנו ,ואין זו מטאפורה !!

הישוב אבו-רודס, צלם- MILNER MOSHE , ארכיון התמונות הלאומי

העיר נשאה אופי אוטרקי אשר מספקת כמעט את כל צרכיה – תחבורה, חינוך, בתי מלאכה, תחנת כח, תחנת דלק, שרותי מים וחשמל ,קשר קווי ואלחוטי, שרותי ים, שרותי תעופה, אחזקה, רפואה, דיור, תזונה, ניקיון, כביסה בידור, ביטחון, עיתון פנימי, מועדון ספריה ואף קונדיטוריה משובחת.

הצרכניה של הישוב אבו-רודס, צלם- MILNER MOSHE , ארכיון התמונות הלאומי

צמוד לאבו רודס הוקם ישוב אזרחי שנקרא "שלהבת" שכלל גן ילדים ובתי ספר שק"מ, סניף בנק, תחנת אגד, מסעדות ומספרות.

לימודים בכיתה, צלם- MILNER MOSHE , ארכיון התמונות הלאומי

מלחמת יום כיפור גדעה את הרעיון, הישוב פונה ומאז לא חודש.

כשהחלה המלחמה פונו הנשים והילדים צפונה במטוסי ה-הרקולס המפורסמים בנוסף לדקוטה. שעה לאחר מכן הותקפה אבו רודס מן האוויר. למחרת היום פונו רוב העובדים. במקום נותר צוות חירום של כ 40 איש באישור שר הביטחון לצורכי התחזוקה השוטפת. בהתקפה זו, נפגעו מס' מכלים והעובדה שהנזקים לא היו כבדים, מוסברת בהשערה כי המצרים קיוו לכבוש את אבו רודס בחזרה או לקבלה ביום מן הימים.

בפרספקטיבה של זמן-הם צדקו….

ב 1 בינואר 1974 ראה אחד מצוותי ה- נ.מ. שלנו, על פני הראדר, 3  נקודות. הלה חשב שאילו מטוסים, בדיווח על כך לממונים עליו קיבל אישור לפגוע בהם. כך יצא בעצם שטילים שלנו פגעו במתקן השאיבה המפורסם שלנו F-10. למרבה המזל ,לא היו פגיעות בנפש ומס' פצועים פינו עצמם ליבשה. הבאר שנפגעה הייתה אחת העשירות והדליקה הייתה נוראית. הואיל וישראל הייתה חסרת ניסיון בדליקות וכיבוי מסוג זה, 4 חודשים השתוללה האש, עד אשר אנשי החברה בעזרת מומחים מחו"ל שמו קץ לאש.

שדות הנפט

חיי החברה באבו רודס היו בזמנו מן המפורסמים בארץ. הכל ידעו, שאי שם בדרום הרחוק, חייה חבורת הרפתקנים בעלת מוטיבציה לעבוד לייצר להמציא להפריח את השממה ויחד עם זאת לחיות את הרגע כאילו אין מחר.

חיי חברה, משחקים בקלפים

סחטנו כל דקה ועם שאיבת הנפט ידענו לשאוב אהבה מן החול הים והמדבר. השמחה בקרב העובדים הייתה אינהרנטית וכשהגיעו אורחים לאבו רודס שבה המקום את ליבם עד כדי כך שלא מעט נשארו בעיר והפכו לעובדים מן המניין.

חיי הקהילה באבו-רודס, קרדיט- MILNER MOSHE , ארכיון התמונות הלאומי

מיד עם פינוי אבו רודס קבלה הממשלה החלטה לפתח שדה נפט בישוב א-טור. קומץ עובדים עם מנהל השדה רמי זק ועוזרו האישי יוסי אבידן עברו ישר לאטור כשבראש החברה ששמה היה "הפרויקט" עמד אלישע רואי אשר ניהל את שדות הנפט באבו רודס. באותם ימים היה יצחק מודעי שר האנרגיה. הוא דחף במלוא עוזו להקמת שדה נפט בשותפות עם חברת "נפטון" האמריקאית. אולם בשונה מאבו רודס, ידוע ידענו, שביום מן הימים גם א-טור תהפוך לנחלת העבר, בד בבד עם התקדמות הסכם השלום עם מצרים.

ואכן בנובמבר 1979 הורדנו את דגל ישראל ונפרדנו סופית מסיני היפה. והנה,  44 שנים אחר פינוי אבו רודס ו- 40 שנה אחרי החזרת הישוב א-טור, אנו עומדים גאים וזקופי קומה על כל מה שעברנו וחוגגים יחד בזכות מאמץ אדיר של איתור החברים מכל קצות הארץ וחלקם מארצות זרות את אחד המפגשים המרתקים ביותר.

אולם בעוד אנו שרים ורוקדים, אין אנו שוכחים לרגע את כל החברות והחברים שאינם בחיים. אנו מרכינים ראש בפניהם על חברות אמיצה וחוויות משותפות שעברנו, יהי זכרם ברוך.

"….ועכשיו הכל נגמר

כולם עזבו ,כולם, גם השער נסגר

החרגול ממשיך לקוד, והים לסעור

השמש ממשיכה ללהוט והלפיד לבעור.

שלום סופות, שלום אבו זנימה ואטור

שקיעת שמש-אש הטובעת בים,

שלום בדואים, שלום מגדל קידוח

שלום מכשיר הקשר שלא נתן לנוח.

קשה כך להמשיך, להיפרד כואב

כל אחד ישאיר כאן חלק מן הלב.

מחר, רחוק, נזכור אותך יום יום

אותך אבו רודס, אותך אטור

כמו הייתן חלום."

מילים: ג'וני מרקוביץ ז"ל

 

מפגש האיחוד ההיסטורי יתקיים ביום ד', ה – 3.4.2019 באולם סינקופה, רח' אופנהיימר 10, פארק המדע רחובות בשעה 12:00

לפרטים נוספים: יוסי אבידן – yyaavidan@gmail.com

About קובי ברדה

‪Google+‬‏ web tools
%d בלוגרים אהבו את זה: