Booking.com
יוסף קומם ,קרדיט יחצ

על סיפורו של ניצול השואה יוסף קומם – רשומון של עוז וחסד

מפגש מיוחד סביב הספר "העוז והחסד" מאת יוסף קומם יערך בספריית בית-אלון בגבעתיים בערב יום השואה 27.4 בשעה 19:30. בספר, שזכה באחרונה בפרס קרן עגיט לכתבי יד מקוריים בנושא השואה, מתואר סיפור הצלה מופלא וייחודי מסוגו של משפחה יהודית גרעינית שלמה בת ארבע נפשות ושל חלק מקרוביה. בלב המאפליה שהיא פולין בתקופת השואה, פעלה  שורה של אנשים אמיצים- חסידי אומות העולם ויהודים נחושי החלטה. בראש החבורה פעולו האם צסיה, אשה שומעת, והאב משה – חירש לחלוטין מגיל 6, שניהם אנשים אמיצים ורבי תושיה. "בין ספרי העדות המתפרסמים בשנים האחרונות בולט ספרו של יוסף קומם "העוז והחסד" בייחודו", כותב פרופ' אלי צור, חבר בוועדת השופטים של הפרס. "הספר הוא ניסיון לשחזר בדיוק מרבי את עולמו של הילד במציאות השואה דרך עיניו ולא של המבוגר שהיה פעם הילד הזה. הספר נע בין שני קטבים: קוטב אמנות ההישרדות וקוטב החמלה והשמירה על כבוד האדם. אמן ההישרדות הוא אביו של יוסף, שמצליח להציל את משפחתו למרות מום החרשות. החמלה שייכת לאותם הפולנים שעשו כל מאמץ כדי להציל את בני משפחת פלקוביץ' בתקופה בה העונש על הסתרת היהודים היה בפולין עונש מוות. השמירה על כבוד האדם הייתה נחלת כל המשתתפים באפוס הצלת משפחת המחבר, היהודים והפולנים כאחד."

מאת: קובי ברדה

יוסף, אתה היית בגיל 3.5 כשהתחילה המלחמה, כיצד הצלחת לספר את הסיפור?

ב 20.4.1982, יום הולדתי ה- 46, שהיה גם יום הולדתו של הצורר אדולף היטלר, שרצה להשמיד אותי, כתבתי מכתב ל"יד ושם" כדי לבקש שיכירו כחסידי אומות העולם בשלושה בני משפחה שהצילו אותי בישורת האחרונה של המלחמה, תקופה שהיתה מסוכנת לי ביותר. בנקודה זו אספתי את זיכרונותיי והתוויתי על ציר הזמן את כל מסע הטלטולים שלי, אך גם של הוריי ואחי בתקופת הכיבוש הנאצי. הקשרים עם מזרח אירופה הפשירו אז והתגלתה אפשרות להזמינם לביתי ולהחזיר להם מעט מהחסד שהעתירו עליי. כך החל המסע לעבר הזכרונות.

ובכל זאת היית ילד?

כדי לחזק את הזיכרונות שלי ולעשות הצלבות שונות נסעתי שלוש פעמים לפולין אל המצילים וצאצאיהם ואל קרובי משפחה שניצלו בארצות-הברית. ערכתי ראיונות מוקלטים ורשומים מפי עדים רבים לאירועים. ביקשתי גם מאבי המציל- אמי נפטרה ב –  1976 שהקליט את עצמו לטייפ סלילים. הוא עשה זאת בשנותיו האחרונות, אף מבלי שיכול היה לשמוע את התוצאה. המגע עם החומר לא היה קל, אך התמדתי והמשכתי, ואף יזמתי בעקבות המידע שנצבר בקשות נוספות להכרה בחסידי אומות העולם. למעשה, סיפור ההצלה המשפחתי בפולין קשור בשמונה אנשים שהוכרו כחסידי אומות העולם.

פרופ' גבריאל מוקד, בן דוד שני שלי, שסיפור הצלתו במסגרת השער הרביעי, "מחתרת יהודי העיר קאליש בוורשה", נכלל אף הוא בספר, ערך לשונית את הספרוהוסיף מבוא וכך הוא כותב:

"הזיכרונות המובאים כאן … הם בגדר מיסמך מדהים – ספרותי, היסטורי וביוגראפי… הזיכרונות שלפנינו מציבים חטיבה מֶמוּאריסטית מיוחדת מאוד גם במסגרת הכללית המדהימה הזאת של סיפורים מימי השואה."

מדוע יצרת רשומון ולא איחדת את כלל העדויות, לעדות אחת, זו שנדמית אמיתית ביותר?

"התחלתי את המסע מתוך הזיכרון שלי. מכיוון שהייתי ילד באותם הימים, היה לי צורך להוסיף אליו פרטים וכך התחלתי במסע העדויות ברחבי העולם. היה לי חשוב לשמור על האותנטיות של העדויות, והן גם שיקפו את דמויות הגיבורים בספר. דרך פוליפוניה של קולות, ותיאורי מצבים, רבי פנים וממדים, שרבים מהם מסמרי שיער, התגלתה לי, ואני מאמין שלכל קורא האמת החמקמקה".

מהם ה"עוז" ומהו ה"חסד" שבספר ?

העוז הוא כמובן אומץ הלב יוצא הדופן של ההורים- האב, משה איש חירש מחונן בעל עוצמות נפשיות, מקצוען בתחום המכאני, המוציא את פרנסתו מתוך לוע הארי הנאצי במסווה "ארי". אותו אב חירש, יחד עם אשתו השומעת צסיה מצילים את המשפחה הגרעינית המפוזרת, שבה שני בנים בגילאים המשתנים מ-3 עד 10, הגדלים בתנאי הכיבוש הנאצי במשך 5.5 שנים. מחויבות למשפחה, יכולת יוצאת דופן ליצור קשרים אנושים, אי קבלת הגרמנים כגזע עליון ושולט, כוח-רצון ומאמצים עילאיים הגדילו את סיכויי ההצלה יוצאת הדופן בעולם זוועתי.

החסד עליו מדבר הספר הוא חסדם של המצילים הפולנים, שסיכנו חייהם כדי להציל נפשות. בולטת במיוחד הברית המפעימה של החירשים, שיצרו רשת הצלה. בברית זו החירשות שמשה גורם מאחד מעבר לשאלות של מוצא, גזע ודת. תשתית אנושית חוצת גבולות.

הספר נוגע גם בקורותיכם אחרי השואה ועלייתכם ארצה

נכון. אחרי המלחמה התגוררנו עוד שנה בקאליש ואבי ניהל את בית-החרושת המשפחתי, שעתה היה מולאם. אחרי הפרוגרם בקילצה הבינו הוריי, שפולין הקומוניסטית אינה מקום בטוח ליהודים וחשבו להגר, אולי לארצות-הברית לשם אחותה הגדולה של אמי נסעה, או אולי למקסיקו.. בשלב ראשון הם הצליחו לצאת לפאריז, בעזרת פרוטקציה של משפחת מצילי אחי יצחק- משפחת קרופייסקה. האב שהיה קצין בשבי הנאצים חזר לפולין והתקדם בדרגות. כשהוא מונה לנספח צבאי בפולין המשפחה לקחה איתם את אחי יצחק, שנרשם כבנם בדרכון. אז איך הגענו לפלשתינה? אבי סיפר שאני הוא זה שהתעקש על פלשתינה, כי חששתי שהאנטישמיות תתקוף אותנו גם בגולה אחרת ושהתעקשתי כל-כך, שלא יכול היה לסרב. מסיפורי אחי, למדתי שהסבא שלי, אדם דתי שעלה לישראל ב 1933, הגיע לבקר את נכדו באנגליה ונדהם לראות שהוא אוכל אוכל לא כשר. הוא היה אדם אמיד ובעל בית-חרושת ושכנע את בנו לעלות לישראל.

בדרך לעלייה לא"י (6.5.1947), שהיתי במוסד "מאה הילדים" של לנה קיכלר בבלווי, צרפת. בארץ למדתי בביה"ס ביל"ו ותיכון עירוני א' בת"א ושירתתי בצה"ל. למדתי הנדסת מכונות ובקרה אוטומטית בטכניון בחיפה (BSc., MSc.). עבדתי בתכנון, במחקר ובפתוח בתעשיית התעופה והחלל. בגמלאות, במקביל לעבודה על "העוז והחסד", עסקתי כמהנדס יועץ בתחומי איכות אוויר וטכנולוגיות אינטליגנטיות לבקרה ולעיבוד מידע. כיום אני פעיל בארגון יוצאי קאליש בישראל בהנצחת מורשת קהילה עתיקה זו. יוסף קומם נשוי לעזריאלה, והוא אב לילדים וסב לנכדים. אפשר להשיג את הספר אצל המחבר בטלפון 03-5344544

About קובי ברדה

‪Google+‬‏ web tools
%d בלוגרים אהבו את זה: