שנינו ביחד או כל אחד לחוד? מעורבות והתערבות הורים בבתי הספר

בפתח שנת לימודים חדשה, כולנו רוצים שהילדים יתחילו ברגל ימין וירגישו שבית הספר הוא מקום בטוח, מפרה, מעניין ומאפשר צמיחה. המורים החדשים וגם המנוסים, מתרגשים לקראת המפגש עם התלמידים החדשים. ההורים של ילדי כיתה א' מתרגשים יותר מהאחרים, אבל גם הורי שאר התלמידים מקווים שזו תהיה שנה טובה להם ולילדיהם היקרים. אז אם כולם מתחילים עם כל כך הרבה רצון טוב, עם כוונות טובות ועם תקווה בלב, איך זה שלא פעם נוצרים מהר מאוד מחנות של אלה נגד אלה? מורים נגד תלמידים וההיפך, הורים נגד מורים וההיפך. איך זה שנוצרות קואליציות בעייתיות של הורים ותלמידים נגד מורים ו/או הנהלה?

זה אולי זמן טוב להזכיר לכולם את ההבדלים העיקריים בין מעורבות הורים לבין התערבות הורים. נדגיש מהתחלה שההגדרה עצמה איננה חד משמעית. לעיתים, מה שההורים מגדירים "מעורבות חיובית ובונה" נתפס בעיני המורים כ"התערבות או אפילו התערבות בוטה". איך מגיעים למצב זה? איך נמנעים ממנו? ההורים חושבים שהם מכירים את ילדיהם יותר טוב מכל אחד אחר ומופתעים לא פעם כשמסתבר שהמורים גילו צדדים אחרים של ילדיהם. צדדים חיוביים (כישורים מסוימים) או שליליים (התנהגות מסוכנת). המורים מרגישים שבתור אקדמאים, בעלי וותק וניסיון, הם יודעים מה הילד/ה צריך/ה ומה הדרך הטובה להגיב במצבים מסוימים. הם בוודאי חשים שיש להם קריטריונים ברורים ונכונים למתן ציונים.

כשכולם מסכימים, כשהמורים וההורים מסוגלים למצוא שפה משותפת ולפעול יחד למען השגת מטרות לטובת הילדים, אין בעיה. ומה עושים כשהחיים מורכבים יותר? הדבר החשוב ביותר הוא להימנע מהאשמות הדדיות ("אם היית יודעת איך לחנך אותו בבית, הוא לא היה מתנהג ככה"/"אם היית מורה יותר מעניינת, הוא לא היה משתעמם בשיעורים שלך").

צריך לנשום עמוק, להקשיב לצד השני גם כשלא מסכימים אתו, להקפיד שהשיחה תתנהל בצורה תרבותית, ללא הרמת קול ולשקף לצד השני בצורה אמפטית ("אני מבינה שקשה לך להתרכז בהוראה כשדני קם באמצע השיעור והולך לדבר עם חבר בשולחן אחר ללא רשות"/ "אני מבינה שאת חושבת שציון 8 הוא נמוך מדי".

חשוב ביותר שהשיחה הראשונה בין הורה לבין מורה או מחנך חדש תתרחש לפני תחילת שנת הלימודים, כששני הצדדים מגיעים למפגש ללא דעות קדומות וללא משקעים. חשוב שההורה יתן למורה את כל המידע הרלוונטי על הילד ("הילד שלי יותר טוב בחשבון ופחות טוב בספורט", "הילדה שלי ביישנית ואין לה הרבה חברות") במקום להציג את הילד המושלם, גאון בכל התחומים. לפני השיחה, רצוי שההורה יחשוב בינו לבין עצמו בכנות מהם הערכים החשובים ביותר לו ולמשפחה. האם ההישגים האקדמיים הם הדבר החשוב ביותר? האם ההשתלבות החברתית במקום הראשון? האם ערכים של התנדבות בקהילה חשובים או לא? בלי סיסמאות, האמת הפשוטה. הורה שיודע מה הוא רוצה מהילדים שלו, הורה שזוכר שהילד הספציפי הזה הוא שונה מאחיו הבוגר או מאחותו הצעירה, צריך לקחת אחריות ולתאם ציפיות עם המורה. ישנם הורים שטוענים שהציונים הם חשובים ביותר אולם נותנים לילד אישור להישאר בבית "כשלא מתחשק לו ללכת לבית הספר", מוציאים אותו לשבוע מביה"ס לחופשה משפחתית במהלך שנת הלימודים או טוענים שאסור לתת שיעורי בית כי זה בא על חשבון הפעילות בצופים.

ד"ר רוקסנה רייכמן גורדון

ד"ר רוקסנה רייכמן גורדון

מצד שני, ישנם מורים שמדגישים את חשיבות התרומה לקהילה, אבל כשתלמיד מבקש דחייה במסירת עבודה גדולה בגלל שבוע של קורס עזרה ראשונה במד"א, הוא נתקל במבט זועם ובתשובה שלילית.

מחקרים מראים שמעורבות הורים חיובית מתחילה עם הורות טובה בבית, עם הגדרת גבולות ברורים ומתן דוגמא אישית בנושאים כגון קריאה, התנדבות ואזרחות טובה. היא ממשיכה ביצירת קשר שוטף עם ביה"ס, השתתפות בפעילויות השונות בביה"ס. מידת מעורבותם של הורים יורדת ככל שגיל הילדים עולה. ככל שלהורים יש יותר ידע ויותר אמון במערכת, כך הוא ירגיש יותר הזדהות, יעזור יותר ויתערב פחות.

מורים טובים מעודדים מעורבות הורים, מעדכנים את ההורים במצב ילדיהם בלי קשר לציון זה או אחר ובלי להמתין לארוע קשה שדורש את התערבותם. הרבה הורים זוכרים שהם נקראו "לשיחה" או ל"חדרו של המנהל" רק כשהם עשו משהו לא בסדר. כדאי להרגיל את ההורים שאפשר להתקשר אליהם גם כדי לתת מילה טובה על הילדים. יש להוציא מהלקסיקון את המשפט: " תגיד לאמא לא לבוא ליום הורים, אצלך הכל בסדר". למה? האם אמא ואבא לא רוצים לשמוע את זה?

כולנו יודעים שאם אבא אוסר על ילד לעשות משהו וחצי שעה מאוחר יותר אמא מוותרת (או ההיפך), הילד גדל בלי גבולות ולומד לשחק בין השניים. רוצים להתווכח על גישה חינוכית זו או אחרת? בבקשה, תעשו זאת, אבל לא לעיני הילדים ואף פעם אל תשמיצו את הצד השני. אותו הדבר נכון גם ביחסים שבין ההורים למורים, תעבירו לילד מסר שהמורה אדם חשוב שרוצה את טובתו ולא אויב שצריך להילחם נגדו יחד. שתפו פעולה ולבנו את אי ההסכמות שלא בנוכחות הילד. עזרו אלא לאלה להצליח יחד לטובת הילדים.

בפתח שנת הלימודים החדשה, נקווה כולנו שזו תהיה שנה טובה, שנה של בריאות, ביטחון, למידה וחינוך , שנה של שיתוף פעולה ושל פרגון הדדי, שנה שבה כל ילד וילדה יצליחו להסתקרן, ללמוד בהנאה ולהפוך לאנשים טובים יותר.

ד"ר רוקסנה רייכמן היא מרצה וחוקרת במכללה האקדמית גורדון

About קובי ברדה

‪Google+‬‏ web tools
%d בלוגרים אהבו את זה: