Booking.com
רפי דייגי במחווה לקדישמן

תערוכת מחווה לפיסול הישראלי

בימים אלו מתקיימת בגלריה "משרד" התל אביבית- תערוכה באוצרותך:  " מחווה לפסלי שנות ה-20  עד ה- 50 בפיסול הישראלי" ראיון מיוחד עם האוצרת ובעלת גלריה "משרד" רחל סוקמן לרגל התערוכה המוצגת כרגע בגלריה.

 

כיצד נבחרו המשתתפים בתערוכה?

היו שני שלבים לבחירת האמנים: בשלב הראשון היה לי רעיון לאצור תערוכה בנושא חגיגות ה-70 למדינה. ובמסגרת זו עלה בדעתי שישנם אמנים שאני מכירה, שחלק מפסליהם בהחלט מהדהדים לפיסול המוקדם שהיה פה בארץ ישראל עוד לפני קום המדינה.

רחל סוקמן

 

בשלב השני, הוצאתי קול קורא שפונה לכל אנשי הקשר של הגלריה, בו הם התבקשו להגיש הצעות לנושא, בזו הלשון: אנו פונים אליכם הפסלים בהצעה להכין יצירה פיסולית במחווה לאחד הפסלים שהיו כאן בתחילת הדרך של הפיסול הישראלי ויצירותיהם היו לנכסי צאן ברזל של האמנות הישראלית. 

מה היה הרציונאל לתערוכה זו? 

משנת תש"ח ורגע לפני שנגמרת שנת תשע"ט, המסמנת שבעים שנות אמנות בישראל, תפתח תערוכת מחווה לאמנות הפיסול של שנות ה-20 עד קום המדינה. אחת ההשפעות הבולטות  על הפיסול של התקופה הייתה האמנות המקומית, הכנענית  והאשורית בד בבד עם התקרבות לתרבות העברית העתיקה.  אמנות שהיה עליה לבטא את המקורות הארץ ישראליים  ביחד עם הרצון לניתוק מהגלותיות המערבית.

האם פנו אמנים שלא התאימו לקונספט?

מרבית האמנים שפנו התאימו במובן זה או אחר לקונספט, אולם מידות הגלריה הכתיבו את הגבלת מספר המשתתפים.

מהו הייחוד של דור הנפילים ההוא באמנות הישראלית?

אמנים אלה אימצו  לעצמם את הרעיון של התייחסות למקומיות שהשפיעו רבות על בחירת חומרי העבודה כמו אבן חול נובית ששימשה את דנציגר כחומר פיסולי ואילו מלניקוב בחר בסלעי הגליל וגם באבן שיש מקומית.  האבנים הכבדות  דרשו עבודה קשה שהצריכה את עזרתו של בוריס כץ שחש לעזרת מלניקוב יחד עם תלמידיו מבצלאל כדי לסיים את הפסל האריה השואג. התוצאה הביאה ליצירת סגנון "פרימיטיביסטי ססגוני כאחד"  . אמנית יוצאת דופן בתקופה זו הייתה חנה אורלוף שבאה מפריז ולא ויתרה על השפעת הפיסול פיקאסו, מודליאני והקלאסיקה של אירופה. היא יצקה פסלים בברונזה  בנושאים שונים כמו האנדרטה לדב גרונר ברמת גן אך העדיפה נושאים נשיים ודמויות אם וילד. אין ספק שהביאה רוח מערבית רעננה לפיסול הארצישראלי.

מהו המסר אותו את רוצה להעביר בקרב מבקרי התערוכה?

כהיסטוריונית של אמנות חשוב לי מאוד לבסס חלק מהתערוכות על ההיסטוריה הקצרה שלנו באמנות הישראלית. כידוע, אנו לא ככל העמים, שיש להם מסורות של מאות ולעיתים אפילו אלפי שנים בתולדות האמנות. יתרה מזו, אני שואפת לאתגר את האמנים העכשוויים להתייחס אל דור האמנים שהיה כאן עוד לפני קום המדינה ובשנים הראשות שלה.

ובכלל זה, חשוב מאוד שיכירו את אמני בית הספר הראשון לאמנות, 'בצלאל', שהיו הראשונים לפסל סיטואציות תנ"כיות.

חוגגים 70: מחווה לפיסול הישראלי המוקדם

מיכל אלעזר צור, דוד גרשטיין, רפי דייגי, סופי יונגרייז, חנה ניניו, יעל שביט, גדעון שני

אוצרת: רחל סוקמן

רגע לפני שמסתיימת שנת תשע"ט, המסמנת שבעים שנות אמנות בישראל, תיפתח בגלריה משרד בתל אביב תערוכת מחווה לפיסול הישראלי המוקדם, משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד שנות ה-50, ימי ראשית המדינה. בתערוכה יוצגו עבודותיהם של אמנים עכשוויים, שנוצרו במחווה לפסל אחד או יותר מראשית הפיסול הישראלי, בליווי טקסטים קצרים פרי עטם.

מיכל אלעזר צור מציגה שני פסלי ברונזה במחווה לחנה אורלוף: אל הארץ המובטחת ונשים אחרי הרחצה. דוד גרשטיין, אף הוא במחווה לחנה אורלוף, מציג את נערי החוף, קבוצה עליזה של בנים, כולם יצוקים בברונזה. רפי דייגי יצר קבוצת אווזים מסומנים בכחול, במחווה לכבשים שהציג מנשה קדישמן בביאנלה של ונציה.

סופי יונגרייז, העוסקת בפיסול בשיש, מצאה שפה משותפת עם מלניקוב, ופיסלה את האריה השואג בשפת הפיסול המינימליסטית האופיינית לה. חנה ניניו פצחה בדיאלוג עם יצחק דנציגר ויצרה שמונה פסלים המתייחסים לפיסול הארצישראלי.

חנה ניניו – מחווה לפיסול הארצישראלי

יעל שביט, המפסלת בסגנונות שונים, התחברה באופן מושלם לשני פסלים שונים, האחר של דב פייגין והאחר של מרדכי גומפל. גדעון שני, שהחל לפסל זה מקרוב, התאהב בנושאים מקראיים ויצר את הפסל גדעון ומבחן המים, שסגנונו מעלה על הדעת הן את הפיסול הבצלאלי ואת סגנונו של בוריס שץ והן את סגנון הפיסול של מלניקוב.

שעות פתיחה: שלישי-חמישי, 12:00–18:00; שישי, 11:00–13:30

Gallery hours: Tues.-Thurs., 12 noon—6 p.m., Fri. 11 a.m.–1:30 p.m

About קובי ברדה

‪Google+‬‏ web tools
%d בלוגרים אהבו את זה: